הגדת רוטשילד

הגדת רוטשילד, אחת ההגדות היפות והמעוטרות שבאוסף הספרייה, עשתה מסע ארוך מצפון איטליה באמצע המאה ה-15, לאוניברסיטת ייל באמצע המאה ה-20 ועד לישראל בסוף המאה ה-20.
ההגדה נכתבה על קלף בכתיבה אשכנזית מרובעת ואוירה, כנראה, על ידי יואל בן שמעון, שנודע באיוריו מלאי ההומור, ונחשב לגדול המאיירים של ההגדות והספרים היהודים במאה ה-15.
ההגדה נקראת "הגדת רוטשילד" כיוון שהייתה כלולה באוצרו של הברון אדמונד דה-רוטשילד בפאריס (מס' 92).
היא הייתה בבעלות המשפחה המפורסמת עד 1939. במהלך מלחמת העולם השנייה ההגדה נשדדה על-ידי הנאצים, ונעלמה.

לאחר המלחמה היא נרכשה על-ידי ד"ר פרד מרפי, בוגר אוניברסיטת ייל, שהוריש אותה לאוניברסיטת ייל בשנת 1948.
ב-1980 באוניברסיטת ייל, הסטודנטית ברברה הורביץ והפרופסור ג'יימס מארו, זיהו את ההגדה בתור רכוש משפחת רוטשילד לפי המספר הסידורי (מס' 92), שהיה כתוב בשוליה, והתאים למספר בקטלוג של יצירות בבעלות משפחת רוטשילד מלפני השואה.
3 דפים היו חסרים בהגדה של משפחת רוטשילד וגם בעותק בייל - שני הדפים הראשונים, ודף נוסף שבא אחרי עמוד 22 - וכך, היה הזיהוי ודאי.
אוניברסיטת ייל החזירה את ההגדה לבני המשפחה והברונית אלמנת ג'יימס דה רוטשילד מלונדון, החליטה לתרום את ההגדה לספרייה הלאומית בירושלים.
בשנת 2007 התמזל מזלה של ההגדה שוב, כשחוקרת האמנות אוולין כהן זיהתה שניים מהדפים במכירה פומבית בצרפת. הדפים נרכשו עבור הספרייה הלאומית וצורפו להגדה.
ההגדה שווה מיליונים אף שהיא לא כרוכה ושחסר בה עדיין דף אחד.